גזר דין בתיק ת"פ 24113-10-11

ב-10.10.11 סמוך לשעה 23.00 נהג הנאשם ברכב פרטי ברחובות תל אביב, לצידו ברכב נסעה חברתו לין. לא היה ביד הנאשם רישיון נהיגה בר תוקף בעת ההיא. אגב הנהיגה סימן לו שוטר שניצב במשימת אכיפת דיני התעבורה בנקודה מסוימת בנתיבי איילון, לעצור. הנאשם עצר את הרכב ובשעה שהשוטר התקרב לעברו החל להאיץ את הרכב בשנית כדי לחמוק ממנו. השוטר נאלץ לזוז הצידה כדי שלא להיפגע מן הרכב.

שוטר אחר שרכב על אופנוע משטרתי בקרבת מקום הבחין בהתרחשות והחל לרדוף אחר הנאשם. זה במנוסתו חצה צומת מרומזר בעת מופע אור אדום ואילץ נהגים בכלי רכב אחרים לסטות ממסלולם. בצומת הרחובות מנחם בגין - ארלוזורוב עלה הנאשם על אי תנועה במגמה לנסוע בכיוון הנגדי. הוא המשיך בנסיעתו עד שדרכו נחסמה בפקק תנועה ברח' ערבי נחל.

השוטר האופנוען התקרב לעבר רכבו של הנאשם, שלף את נשקו ודרש מן הנאשם לעצור. הנאשם אכן עצר את הרכב וכשהשוטר הכניס את פלג גופו העליון דרך חלון הרכב כדי לדומם את מנוע הרכב, החל הנאשם לנסוע תוך שהוא גורר את השוטר עמו כחצי מטר עד שהשוטר נפל ארצה.

הנאשם הודה בכל אלה, במסגרת הסדר טיעון, ולפי הודאתו הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה ללא רישיון.

הנאשם נמצא תחת פיקוח של שרות המבחן זה יותר משנה. מדוחות שרות המבחן עולה שהנאשם גדל בבית שבו חל פירוד בין ההורים בהיותו כבן שנה. אף על פי שילדותו ונערותו של הנאשם עברו ללא קשיים מיוחדים הופסק מהלך לימודיו לאחר 11 שנות לימוד בשל קשיי הסתגלות למסגרת. גם גיוסו לצבא נמנע על רקע "אי התאמה" אולי בשל מעורבותו בפרשה דנן.

בתקופת הפיקוח השתתף הנאשם בקבוצה לעצורי בית והתרשמות קצינת המבחן ממנו היא שחל שיפור משמעותי מאוד ביכולתו להכיר בחומרת התנהגותו הפלילית ונמהרות פעולתו והסיכונים הגלומים בה. השתתפותו בקבוצה היא השתתפות תורמת ונתרמת הוא גילה התקדמות " איטית אך ברורה ביכולתו להכיר בחומרת התנהגותו ולקבל עליה אחריות וזאת באמצעות עבודה טיפולית בשרותנו ורכישת כלים להתנהלות תקינה יותר".

שרות המבחן לא איתר בעיית רקע מהותית שיכולה לשמש הסבר להסתבכות הפלילית, וציין שנוכח חד פעמיות האירוע והעדר כל עבר פלילי וההצלחה היחסית של מאמצי השיקום ראוי להסתפק בענישה אפילו של מאסר לנשיאה בעבודות שרות שתאפשר את המשך העבודה הטיפולית.

התובעת הצביעה על החומרה הגלומה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הסיכונים ברורים שכן נהג שנוסע בטבורה של עיר באופן פרוע בניסיון להימלט ממרדף משטרתי אחריו ואינו מתחשב בתמרורים או בכללי התעבורה עלול כמובן לפגוע בעוברי דרך. משנה חומרה יש בדבר נוכח העובדה שהעבירה הייתה לתופעה. רבות הן ההתרחשויות של ניסיונות התחמקות מן המשטרה בין על רקע הימלטות מזירת עבירה ובין על רקע הרצון להימנע מנתינת דין על הפרת כללי התעבורה עצמם.

התובעת הציגה לפני מספר גזרי דין של בתי משפט מחוזיים ושל בית המשפט העליון שמהם עולה כי מן הראוי לגזור בעבירה זו עונשי מאסר בפועל ממושכים למדיי (עד כדי 4 שנות מאסר בנסיבות מסוימות). זה, לשיטת התובעת, אינדיקציה ל"מתחם העונש הראוי".

הסנגור ביקש בכל לשון של בקשה להימנע מגזירת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. הוא סמך יתדות טיעונו על חוות הדעת של קצינת המבחן שהיא חוות דעת המבוססת על ניסיון שנצבר עם הנאשם בעבודה שיקומית ארוכה למדיי, על היות הפרשה דנן חריג באורח ההתנהלות הכולל של הנאשם, ובמיוחד על כך שמדובר באדם צעיר מאוד (כבן 20) שכליאתו לעת הזו לא תהיה בת תועלת כלשהי ופגיעתה בנאשם רעה וחמורה. הסנגור ציין גם שגזרי הדין שהתובעת נסמכה עליהם משקפים נסיבות חמורות לאין ערוך בנסיבות ענייננו. הוא מצידו הציג כמה וכמה גזרי דין לרבות של בית המשפט העליון שבהם נגזרו עונשי מאסר לנשיאה בעבודת שרות ואף פחות מכך.

הנאשם הביע חרטה גדולה ועתר בתחנונים רבים שלא ייגזר לו עונש של מאסר ממשי.

אין חולק על כך שהנאשם ביצע עבירה חמורה מאוד. הוא פגע בשני ערכים חברתיים שהדין מגונן עליהם. האחד הערך של הגנה על שלומם וגופם של הבריות. הנאשם לא פגע באיש פגיעה ממשית אך הוא העמיד את שלומם של אנשים בסיכון גדול. באופן קונקרטי סיכן את השוטר שגחן לעבר מכוניתו כדי לוודא הדממת המנוע. ההתנהלות המסכנת חיי אדם נמשכה לאורך כברת דרך וזמן לא מבוטלים. אין זו החלטה מוטעית ופזיזה בת רגע אלא צרוף של מספר החלטות, הולכות ומחמירות שנמשכו לאורך זמן.

הערך המוגן השני הוא ערך הציות להוראות גורמי אכיפת החוק. הימלטות ממתן דין לפני שוטר המורה לאדם לעצור את רכבו ולאפשר את ביצוע פעולת האכיפה היא חתירה מתחת לפני יסודות של משטר חברתי מתוקן. קל וחומר כאשר להימלטות נוסף ניסיון של פגיעה גופנית בשוטר. ניסיון הפגיעה הזה מצטרף כחוליה בשרשרת לתופעה די רווחת של ניסיונות פגיעה ופגיעות בשוטרים אוכפי חוק ברחובות הערים ובכבישי הארץ. בהעמדת השוטרים בסיכון מגולם גם מימד של הרתעת השוטרים. על כן ראוי לעקור את התופעה מן השורש.

בתקרית הנוכחית לא נפגע איש, לא מן השוטרים ולא מן הציבור. הנהיגה הגם שהייתה "נהיגה פרועה", מוכרות תופעות של נהיגה פרועה ממנה. הצרוף שבין שני אלה מנמיך במידה מסוימת את "מתחם הענישה" הראוי.

אינני משוכנע שגזרי הדין שהציגו שני הצדדים עשויים לבסס כראוי את מה שמכונה "מדיניות הענישה הנוהגת". גזרי הדין מכאן ומכאן משתייכים לפרק זמן של לפני 5, 6, 7 שנים. כבר אז הייתה התופעה העבריינית הנדונה כאן רווחת למדיי. ברור שכיוון שהתופעה הולכת ומתרחבת לא די בענישה שהייתה מקובלת בזמנים ההם.

אני ער לגילו הצעיר של הנאשם וכן לעובדה ששרות המבחן רואה תצפית עתידית חיובית לנאשם זה. אלא ששיקולים אלה יאים לשם קביעת עונש קונקרטי המצוי בשוליים התחתונים של מתחם הענישה.

לפי עניות דעתי מתחם הענישה בנסיבות של הפרת חוק מוגבלת כמתואר למעלה מכאן נע בין שנת מאסר ל-3 שנות מאסר בפועל. לעונש זה מצורף בדרך כלל עונש של פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת למדיי.

כיוון שאני נכון "למשוך" את העונש אל הרף התחתון במתחם שציינתי, אני דן את הנאשם ל-30 חודשי מאסר שמהם 15 חודשים לנשיאה בפועל. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מתום המאסר בתיק זה והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה או עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע. מעונש המאסר תנוכה תקופת המעצר בת 5 ימים.

נוסף לכך אני דן את הנאשם לפסילה מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה מכל סוג למשך שנתיים מהיום.